הוועדה לרחמנות ציבורית

בני שגיא קריקטורהמתוך דף פייסבוק העיתונאי מוטי גילת , 26.09.2019

השופט המחוזי בת"א, בני שגיא, חזר השבוע לכותרות – ולא בטובתו: שלושה מעמיתיו הפכו על פניה הכרעת דין מביכה שלו, מעודדת ניצול לרעה של כוח המשרה, שניתנה בתיק עבירות המין של ניצב בדימוס ניסו שחם. הם הסבירו לו כי "חברה מתקדמת בנויה על יושרה, הגינות וטוהר מידות" , העניקו לו שיעור בעקירת עשבים שוטים מגופים ציבוריים, הזכירו לו דברים שכתבו שופטי העליון בפסק דין שבס: "אסור שכוח השלטון ייהפך לשלטון הכוח".
הם לא העניקו לעמיתם הנחות. ממש לא. הם ריסקו את החומה שבנה מסביב לקצין שסרח.

התיק של שחם הונח כבר לפני שנה וחצי על שולחנו של שגיא, בכובעו אז כשופט שלום, וזה זיכה כאמור את הנאשם המפורסם מרוב האישומים נגדו (שחם הורשע "רק" במעשה מגונה). הוא קיבל את ההחלטה הדרמטית בלי שהתובעים בתיק, עוה"ד רונן יצחק, ליאת יונניאן ורות יצחק, הצליחו להבין על מה ולמה. הם הוכו ממש בהלם.
הפרקליטים המנוסים לא הבינו איך הגיע כבודו למסקנה שהגיע; איך בנה את החומה העלובה להצדקת הזיכוי; איך כתב מה שכתב אף שהוכח בפניו כי הקצין הבכיר הפך לצייד של חיילות ושל שוטרות צעירות, שהיו תלויות בחסדיו. איך ניצב שחם ניצל את כוחו כמפקד מחוז ירושלים במשטרה לסיפוק צרכיו המיניים.
יתרה מזאת: גם אחרי שפע ההנחות והמתנות שהעניק כבודו לשחם בהכרעת הדין מעודדת הסיאוב וההפקרות במשטרה, לא הפסיק האחרון להציג את עצמו כנרדף, כקורבן, כקדוש מעונה. גם אחרי הרשעתו במעשה מגונה, הוא לא הבין עדיין על מה ולמה הוגש נגדו כתב האישום. החוצפה והיהירות שלו בתגובותיו להכרעת הדין נסקו לשמיים.

בני שגיא - ולשכת עורכי הדין
בני שגיא, אפי נוה, ויינון היימן בכנס לשכת עורכי הדין אילת , יולי 2017

קבלת ערעור הפרקליטות בתיק הנפיץ הזה לא הפתיעה רבים, בהם גם אותי. מדוע? סיבה אחת: שגיא מתנהג כבר שנים כחבר הוועדה לרחמנות ציבורית. רחמיו נכמרים מעת לעת על העבריינים, לא חלילה על הקורבנות או על הקופה הציבורית. אובדן האמון במערכת המשפט מתחיל משופטים מסוגו. כאן נזרעים הזרעים.
סיבה שניה: שגיא הוא אחד האנשים הזכורים לרע מהתחקיר המפורסם של עומרי אסנהיים, בתוכנית עובדה, ששודר לפני כשנה וחצי. בתחקיר ההוא נראו שופטים מכרכרים בעליבות סביב המאור עו"ד אפי נווה וביניהם בני שגיא. התמונות האלה נחרטו עמוק בזיכרון.
סיבה שלישית: בכובע הקודם שלו כשופט שלום ספג שגיא סטירות לחי נוספות מבית המשפט המחוזי בת"א. זה לא התחיל השבוע. סטירות מצלצלות, יש לומר ואת כל אחת מהן הוא קנה ביושר; סטירות שמזמינות את השאלה המתבקשת: היכן התבונה שלך אדוני השופט, היכן הרגישות הציבורית, היכן היושרה המקצועית והשכל הישר? מה קרה להם בתיקים החמורים האלה? אתה לא מבין בעצמך שדווקא בתיקים בעלי חשיבות ציבורית מצופה מבית המשפט להחמיר בענישת נבחרי ועובדי ציבור מהשורה הראשונה, ולא להוריד את הרף? האסימון הזה לא נפל אצלך?

דוגמאות אדוני? לא חסרות. אתה זוכר את המקרים היטב. אין צורך להציף את כולם מחדש. ובכל זאת, מקרה אחד לדוגמה: גזר הדין בתיק ראש עירית בת ים, שלומי לחיאני, שמעשי השחיתות שלו, שהיו במהותם שוחד והומרו בעסקת הטיעון למרמה והפרת אמונים, חייבו את שליחתו לכלא.
התביעה דרשה זאת בתוקף, ההגנה התנגדה ואתה כבודו – כאילו אנחנו לא חיים באותה מדינה מוצפת שחיתות שלטונית – גזרת על המיוחס עונש בדיחתי: שישה חודשי עבודות שירות. אפילו לא יום מאסר בפועל. שהמסכן לא יריח ליזול, חלילה.
בדומה לפרשת שחם ההחלטה שלך אילצה את התביעה לערער למחוזי – והיא אכן עשתה זאת. היא לא עברה לסדר היום על השערורייה. התוצאה: הרכב בראשות השופטת דבורה ברלינר גזר על לחיאני שמונה חודשי מאסר בפועל. עונש קל יחסית, אבל עונש מהותי. עונש שמחק את החיוך מפניו.
*******
החל מהשבוע יכבד אותי מדי פעם Michael Rozanov בפרשנות איורית חדה ומאירת עיניים לפוסטים בעמוד. ברוך המצטרף!
עיר מקלט, איור: מיכאל (מיש) רוזנוב Mysh| Illustration and Comics מיש| איור וקומיקס.

מוטי גילת

מדוע מערכת המשפט רודפת אחרי העיתונאית לורי שם טוב?

מערכת המשפט "תפרה" לעיתונאית לורי שם טוב כתב אישום של 120 סעיפים על העלבת עובדי ציבור. לשם טוב אין השכלה משפטית והיא אינה מיוצגת על ידי עורך דין במשפט האדיר והמורכב המתנהל נגדה. לורי שם טוב הייתה במעצר בבית סוהר נווה תרצה במשך שנתיים וחודשיים.
צוות "המקור" מנסה להסביר מדוע מערכת המשפט רודפת אחרי העיתונאית לורי שם טוב. מ"המקור" – 20.06.2019).

העיתונאי גיל רונן הלך לעולמו בנסיבות קשות

09.03.2019 – גיל רונן היה עיתונאי ויו"ר תנועת המשפחה. במהלך פעילותו העיתונאית סיקר עוולות מערכת הרווחה והמשפט כלפי הורים וילדים.
במאי 2018 כתב גיל רונן מאמר שכותרתו: " הכירו את 'אויבת המדינה' מספר 1" על העוול שנעשה לעיתונאית לורי שם טוב בעקבות מעצרה הממושך.

להלן קטע מהמאמר:

"אישה בת 48 מגבעתיים, אמא שבניה נלקחו ממנה כשהיו פעוטות וכעת הם בני 15 ו-13, מוחזקת בכלא ללא משפט זה יותר משנה.
לדברי עורך הדין שמייצג אותה, זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שעוצרים אדם עד תום ההליכים נגדו בשל פרסום מכפיש – ולא בשל עבירת אלימות.

המדובר בלורי שם טוב, העצורה מאז חודש פברואר, 2017, בכלא נווה תרצה. שם טוב נעצרה במסגרת פרשה שזכתה לכינויים שונים – "פרשת הבלוגרים", "פרשת הטרור הרשתי", "פרשת השופטים הנוקמים", תלוי מי הכותב ומה עמדתו. היא נחשבת לנאשמת המרכזית מבין שלושת הנאשמים. שני האחרים הם הבלוגר והפעיל החברתי מוטי לייבל, ועו"ד צבי זר.

בכתב האישום כלולים 120 אישומים. שם טוב מואשמת בכולם. לייבל וזר – בחלקם.

שם טוב כנראה אינה זכה כשלג, וייתכן שעברה עבירות המצדיקות ענישה, אולי אפילו מאסר, אבל לא בזה אנו עוסקים, אלא בפרופורציות. בנוסף, נשאלת השאלה, איך קרה שאדם שלא עבר עבירה אלימה אלא עבירה שעניינה פרסומים בלבד, מכפישים כל שיהיו, מוחזק במעצר עד תום ההליכים, וללא משפט".

יהי זכרו ברוך.

מ1מ2

 

לורי שם טוב נרדפת על ידי מערכת המשפט

מרץ 2019 – העיתונאית לורי שם טוב עצורה מה- 27.02.2017 מזה כשנתיים על עבירות שיימינג במרשתת נגד מערכת המשפט. ב- 04.03.2019 מערכת המשפט האריכה את מעצרה של שם טוב ב- 150 יום נוספים. משפטה של לורי שם טוב טרם החל.

מדוע מערכת המשפט מחמירה עם שם טוב ופוגעת קשות בזכותה לחירות, בחזקת החפות ובהליך הפלילי?

מתברר ששם טוב אינה הקורבן היחידי של מערכת המשפט בהיותה אמא שרשויות הרווחה לקחו ממנה ילדיה. ישנן אמהות נוספות שנרדפו על ידי מערכת המשפט… עד יומן האחרון בצעירותן.