אימוץ על פי אדיפוס

ערעור של האמא לשמור על קשר עם בנה שנשלח לאימוץ נדחה על ידי בית המשפט העליון בתואנה כי הקשר אינו לטובת הילד.
על פי הערכים היהודיים לא קיים דבר הנקרא אימוץ סגור דהיינו נתק מוחלט מהמשפחה (המולידה). הדוגמה הקלסית לכך מהתורה היא אימוצו של משה רבנו על ידי "בת פרעה" (שמה של בת פרעה לא הוזכר בתנ"ך). משה אומץ עקב היותו בסכנת חיים מיידית. כל היילודים מבני ישראל הושלכו ליאור.. משה שמר על קשר עם הוריו, אחיו ומשפחתו וידע היטב מהו מוצאו.
במערכת המשפט הישראלית האימוץ המקובל הוא על פי שיטת "אדיפוס", דהיינו נתק מוחלט בין המאומץ למשפחה.וכפי שידוע נתק זה גורם לבעיות קשות בהמשך. לדוגמא אם כעבור מספר שנים האימוץ כושל, הילד כבר לא בקשר עם אימו יולדתו והוא תלוש ללא משפחה.

מצורפת החלטת שופט העליון הנדל על קביעת אימוץ סגור. בע"מ 1410-19 מה- 14.03.2019.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004

מודעות פרסומת

תקיפה רחבה ושיטתית מתמשכת של מנגנוני הרווחה נגד האמא רעות איש שלום ז"ל

יוני 2018 – רעות איש שלום נרצחה בהיותה בת 21 בדקירות סכין. הרצח לא פוענח עד היום. רעות איש שלום נרדפה כל חייה הקצרים ע"י רשויות הרווחה החל מגיל ינקות שנשלחה לאימוץ במשפחה מתעללת. בגיל 11 הועברה בין מוסדות משרד הרווחה שם נחשפה לעולם הפשע ועברה התעללות.
תאריך הולדתה בסביבות 1990.
רעות ע"פ סיפרה של מילי מאסס נכנסת לקטגוריה של הורים נפגעי משרד הרווחה המכונים: "דור המדבר". כלומר אלו שאמורים למות ולא להיות בארץ המובטחת.

נסיבות רצח רעות איש שלום בהיותה בת 21

 

מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126
בת "דור המדבר" – לזכרה של "דלית", שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

ברוכה הבאה ל"דור המדבר".