השופט אברהם הימן: נגד לורי שם טוב כתב אישום חמור בחשד לטרור רשתי נגד עובדי ציבור

25.04.2019 – שופט המעצרים אברהם הימן טען בכתב הגנה תביעה קטנה שהגישה נגדו לורי שם טוב כי יש כנגדה הליכים פליליים שונים (כשבמרכזם כתב אישום חמור בחשד טרור רשתי נגד עובדי ציבור).

ע"פ המשפט הישראלי בפקודה למניעת טרור, ארגון טרור הוא חבר אנשים המשתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או באיומים במעשי אלימות כאלה.
בכתב האישום נגד שם טוב לא מופיעה המילה טרור נגדה, ואין אישום על גרימת מוות חלילה או או חבלה, או באיומים כאלה. לורי שם טוב מעולם לא עסקה בדברים אלו במישרין או בעקיפין.
יצוין כי לורי שם טוב נמצאת כיום שנתיים וחודשיים במעצר בחשד להעלבת שופטים ועובדות סוציאליות באתרי ג'נק במרשתת, על פי החלטת השופט אברהם הימן למעצרה עד תום ההליכים. משפטה של שם טוב טרם החל.

מצורף קטע מכתב ההגנה של אברהם הימן לסילוק התביעה שהדגישה נגדו לורי שם טוב, ת"ק 26390-03-19 מה- 12.04.2019

Document-page-001Document-page-002
מודעות פרסומת

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט מעצרים על משוא פנים והתבטאות מסכנת

באחד מדיוני הארכת מעצר הימים (מרץ 2017) של אחד החשודים שיבח השופט את היח' החוקרת וכתב בהחלטתו: "במסגרת הפיקוח על פעולות החקירה, אינני יכול שלא להתייחס מהתרשמות בית המשפט מהעבודה המאומצת והמאמצים הכבירים שננקטים ע"י היחידה החוקרת". ע"פ הפרוטוקול, העבודה המאומצת של היחידה החוקרת לא נידונה בדיון.

בימים אלו (אפריל 2018) התברר לי כי חוקרי היחידה פגעו בפרטיותם של החשודים והפיצו בין הנאשמים ובאי כוחם מסמכים אישיים שלהם ותמונות, הכוללים: חוות דעת רפואיות, צוואה, תלושי משכורת, חוות דעת פסיכיאטריות אישיות, מסמכי גירושין אישיים, תמונות ועוד. אין כל קשר בין החומר האישי שהועבר לפרקליטות ולנאשמים ובאי כוחם ע"י היח' החוקרת לבין כתב האישום. בנוסף הוחזרו מסמכים אישיים שתפסו בתוך שקיות ללא רשימת המסמכים הואיל ואין רשימה כזאת, ולא ניתן לדעת אילו מסמכים נתפסו והאם הוחזרו כולם.
על חומרת הפגיעה בפרטיות כתב כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם". ע"פ משוואה זו גופם של החשודים והעצורים בפרשה בותר בדרך של פגיעה בפרטיותם באמצעות הפצת מסמכים אישיים שלהם ע"י היחידה החוקרת.

עוד נרשם בתלונה כי הסימביוזה המוזרה והפסולה בין השופט ליחידה החוקרת כשלה פעם אחר פעם בהוצאת צווי חיפוש ופגעה בכבודם, וקניינם של החשודים, ופגעה קשות ביכולת הנאשמים לקבל זכויותיהם בהליך השיפוטי הקשה העובר עליהם עד היום.
בתלונה צוין גם כי החשודים הובלו בפומבי ע"י היחידה החוקרת כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם לעיני קהל ומצלמות. חומרת הפגיעות בחשודים ובעצורים גדולה עשרות מונים מההאשמות שיוחסו להם.
המחמאות ודברי השבח של השופט נוכח התנהלותה של היח' החוקרת בהליך הפלילי עלולים להוות קרקע פוריה לפגיעה בכבודו וקניינו של האזרח המוחלש מול גופי אכיפה כוחניים.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים (אפריל 2018)
מצורפות תמונות: קטע מהפרוטוקול שבו השופט משבח את היח' החוקרת, מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשוד שהופצו ע"י הפרקליטות בין הנאשמים ובאי כוחם

ת1

ת2
מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשוד שהופצו ע"י הפרקליטות בין הנאשמים ובאי כוחם

שופט עלאא מסארווה – בקשת פסילה מלדון בתיק בנימוק שדעתו התגבשה קודם לדיון

עלאא מסארווה - גיבש עמדה טרם הדיון?
שופט עלאא מסארווה – גיבש עמדה טרם הדיון?

19.06.2016 – מדובר בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב – יפו השופט עלאא מסארווה מיום 16.6.2016 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. בקשת הפסילה בגין שדעת השופט עלאא מסארווה התגבשה טרם הדיון.

לצפייה / הורדת החלטת הנשיאה מרים נאור הקלק כאן

נגד המערער פלוני הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש חורג בנכס,  (להלן: הליך כתב האישום). לנוכח ספקות בנוגע לכשירותו של המערער לעמוד לדין, ביקשה המשיבה (הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב) להגיע להסכמה שלפיה במקום כתב האישום יינתן צו הפסקה מנהלי לשימוש החורג בנכס לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965.

בדיון ביום 7.4.2016 במסגרת הליך כתב האישום קבע השופט עלאא מסארווה כי אין מניעה עקרונית להגשת צו הפסקה מנהלי בענייננו (שהתבקש ע"י המשיבה). אף שהסכמה כאמור בין הצדדים טרם הושגה, מכל מקום התבקש על ידי המשיבה צו הפסקה מנהלי,

בדיון שהתקיים ביום 13.6.2016 במסגרת הליך צו ההפסקה, ולאחר שהשופט החליט לדחות את טענות הסף שהעלה ב"כ המערער נגד הצו (הגנה מן הצדק ושיהוי), ביקש ב"כ המערער כי השופט עללא מסארווה יפסול עצמו מלדון בהליך, וזאת בנימוק שדעתו של השופט כבר התגבשה קודם לדיון.

לטענת ב"כ המערער, כבר בדיון ביום 7.4.2016 שבו אושרה עקרונית הגשת בקשה לצו, גיבש השופט עמדה שלפיה תידחה טענת שיהוי נגד הבקשה. זאת למד ב"כ המערער מדבריו של השופט שלפיהם "אכן בהחלטתי מיום 7.4.2016 לא התייחסתי לטענת פוטנציאלית עתידית בדבר שיהוי, ואולם כאשר ידוע לצדדים כי מדובר בחלוף זמן, הרי שעניין השיהוי שנטען היום, היה ידוע היטב לסנגור למקרא החלטתי מיום 7.4.2016 ". לטענת ב"כ המערער, נקיטת עמדה על ידי השופט המצביעה על נטייתו להכריע בהליך, מהווה עילת פסלות.

מאמירתו של השופט ניתן להסיק כי טענת השיהוי שהדיון בה התקיים במסגרת "הליך ההפסקה" שהתקיים ב- 13.04.2016 לא היתה מקובלת עליו עוד מיום 7.4.2016 במסגרת "הליך כתב האישום".

הנשיאה מרים נאור דחתה את הערעור בנימוק ש"הבעת עמדה לכאורית" – תוך שבית המשפט פתוח לאמץ דעה שונה – אין כדי לגבש עילת פסלות.