היעדר השקעה מספקת בקידום חניכי פנימיות הרווחה בתחום הלימודי

03d47-25d725a125d7259e25d7259925d7259d2b25d725a425d725a125d7259925d7259b25d7259925d7259025d7259825d725a825d7259925d7259925d7259d2b25d7259c25d7259925d7259c25d725יוני 2016 – דוח מבקר המדינה לשנת 2016 מצביע על ליקויים מהותיים בהתנהלות מערך פנימיות משרד הרווחה.

לצפיה / הורדת הפרק על ילדים ובני נוער בסיכון בפנימיות של משרד הרווחה – מתוך דוח שנתי מבקר המדינה 67 ב לשנת 2016

מבקר במדינה מצא כי למרות החשיבות של קידום חניכי פנימיות משרד הרווחה בתחום הלימודי, במטרה לצמצם את הפערים הלימודיים הניכרים שהם צברו במהלך השנים, ואף שהנושא שב ועלה לאורך השנים, ממצאי הביקורת מעלים ספק ניכר אם המשרד מממש הלכה למעשה את אחריותו בתחום זה, ויש לראות בכך כשל של משרד הרווחה. להלן פרטים:

אי-מתן מענה מספק לחניכי פנימיות בבתי הספר של החינוך הרגיל

ילדים הלומדים בבתי הספר של החינוך הרגיל ומתקשים בלימודיהם, בין שהם חניכי פנימייה ובין שאינם, יכולים להסתייע בתגבור שעות לימוד שמספק בית ספרם. חניכי הפנימיות מגיעים עם פער לימודי ניכר ואינם מקבלים תגבור לימודי מספק, שיכול לגשר על פני הפערים ולהביאם לקו זינוק דומה לזה של תלמידים אחרים בבית הספר. בשל מחלוקת בין משרדי הרווחה והחינוך בדבר חלוקת האחריות ובדבר הקצאת משאבים לשיקומם הלימודי של חניכי הפנימיות בזמן שהותם בבית הספר, לא ניתן מענה הולם לצורך זה.

ליקויים בתקצוב שיעורי עזר

על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים התשע"ה 38% מתלמידי כיתות ה'-ו' ו- 44% מתלמידי כיתות ז'-ט' דיווחו כי קיבלו שיעורים פרטיים באחד מן המקצועות האלה: שפת אם (עברית או ערבית), אנגלית, מתמטיקה ומדע וטכנולוגיה. נוסף על כך, 44% מתלמידי התיכון (כיתות י'-י"א) דיווחו על הסתייעות בשיעורים פרטיים במקצועות הבגרות (אנגלית, . פיזיקה, כימיה, ספרות ועוד) נמצא כי בשנת 2016 תקצב משרד הרווחה את שיעורי העזר לחניכי פנימיות בסכומים של 64 ש"ח או 119 ש"ח לחודש לילד, אף שלפי נתוני הלמ"ס ההוצאה החודשית הממוצעת על שיעורים פרטיים באוכלוסייה . הכללית היא כ- 304 ש"ח לילד.

מעקב לקוי אחר מיצוי הפוטנציאל הלימודי של חניך הפנימייה

משרד מבקר המדינה בחן כ 80- דוחות פיקוח שנבחרו באקראי מכ- 1,100 דוחות שנכתבו מינואר 2013 עד אוגוסט 2016 והועברו אליו על ידי המפקחים המחוזיים שמפקחים ישירות על הפנימיות 41 . מהדוחות שנבדקו עולה כי בביקורי הפיקוח השוטפים לא בדקו המפקחים המחוזיים אם חניך הפנימייה מקבל את המענה הלימודי שהוא זקוק לו.
על שירות ילד ונוער להנחות את הפנימיות להכין תכנית פרטנית לכל ילד שבה יוגדרו הפערים הלימודיים שלו וייקבע המענה שהוא זקוק לו, ועליו לשלב הנחיה זו גם בנוהל מעקב אחר לימודים. משרד מבקר המדינה מדגיש כי אמנם תכנית כזו ומעקב אחר יישומה יאפשרו בקרה אפקטיבית יותר, אולם גם בהיעדרה אין לקבל את אי-הפיקוח של המפקחים על המענה החינוכי שניתן בפנימיות.

להלן הקטע הרלוונטי מדוח מבקר המדינה

Document-page-022Document-page-023Document-page-024Document-page-025Document-page-026Document-page-027Document-page-028Document-page-029Document-page-030

ליקויים בהסדרת מערך פנימיות משרד הרווחה

פנימיות משרד הרווחהיוני 2016 – דוח מבקר המדינה לשנת 2016 מצביע על ליקויים מהותיים בהתנהלות מערך פנימיות משרד הרווחה.

לצפיה / הורדת הפרק על ילדים ובני נוער בסיכון בפנימיות של משרד הרווחה – מתוך דוח שנתי מבקר המדינה 67 ב לשנת 2016

שירות ילד ונוער אחראי להסדרת מערך עבודת הפנימיות. תפקיד המחלקות לטפל בילד שבסיכון ובמשפחתו.

מבקר המדינה מצא העיר למשרד הרווחה על ליקויים בהסדרת מערך הפנימיות של משרד הרווחה, לדוגמא: כשלושה עשורים מאז הוגשו מסקנות ועדת לנגרמן וכ 13- שנים מסיום עבודת הוועדה לתכנון אסטרטגי – עד למועד סיום הביקורת באוגוסט 2016 לא גיבש משרד הרווחה
תכנית עבודה אופרטיבית ליישום המלצות הוועדות, ורוב הבעיות שהוצגו בדוחות לא נפתרו. במשך כשלושה עשורים שב משרד הרווחה ובוחן את מערך הפנימיות באמצעות ועדות שונות שיושבות על המדוכה ומגבשות המלצות, אך אלו אינן מתורגמות לתכניות עבודה ייעודיות ואופרטיביות כנדרש.

בפנימיות של משרד הרווחה שהו במהלך השנים עשרות אלפי ילדים, ולמשרד אין נתונים על מצבם הסוציו-אקונומי, על הישגיהם בלימודיהם ועל השתלבותם במעגל התעסוקה

Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015Document-page-016Document-page-017Document-page-018

 

 

מבקר המדינה – ליקויים חמורים במערך פנימיות משרד הרווחה

זהירות משרד הרווחה

יוני 2016 – דוח מבקר המדינה לשנת 2016 מצביע על ליקויים מהותיים בהתנהלות מערך פנימיות משרד הרווחה. עיקרי הדוח: ליקויים בהסדרת מערך הפנימיות של משרד הרווחה, טיפול לקוי של המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות בחניכי הפנימיות ומשפחותיהם, היעדר השקעה מספקת בקידום חניכי הפנימיות בתחום הלימודי, נשירת ילדים מן הפנימיות, הכנת החניכים לחיים בוגרים לאחר גיל 18 וליווי בוגרי הפנימיות, ופיקוח לקוי על הפנימיות.

לצפיה / הורדת הפרק על ילדים ובני נוער בסיכון בפנימיות של משרד הרווחה – מתוך דוח שנתי מבקר המדינה 67 ב לשנת 2016

רקע כללי

בשנת 2015 חיו בישראל כ-367,000 ילדים החיים במצבים המסכנים אותם במשפחתם ובסביבתם (להלן – ילדים בסיכון). גדילתו של ילד בחיק משפחתו הטבעית חיונית להתפתחותו התקינה, אולם השמתם של ילדים בסיכון במסגרת מחוץ למשפחה (להלן – מסגרת חוץ-ביתית או השמה חוץ-ביתית) היא לעתים חלופה הכרחית להתפתחותם התקינה, ולא אחת אף הדרך היחידה להגן על שלומם. אחת מן המסגרות החוץ-ביתיות היא פנימייה המיועדת לקטינים עד גיל 18, ומוגדרת כפתרון זמני שיש לחזור ולבחון את נחיצותו והתאמתו מחדש מדי שנה. ביולי 2016 כ-6,600 ילדים בסיכון בני 18-8 חיו ב-182 פנימיות ומעונות משפחתיים ברחבי הארץ (להלן – חניכי פנימיות).

הפניית ילדים בסיכון למסגרת חוץ-ביתית היא באחריות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – המשרד או משרד הרווחה), והיא נעשית לפי החלטת ועדה לתכנון טיפול והערכה (להלן – ועדת תכנון), שבאחריות המחלקה לשירותים חברתיים שברשות המקומית (להלן גם – המחלקה). השירות לילד ולנוער (להלן – השירות או שירות ילד ונוער) במשרד הרווחה מופקד על הגנתם, שלומם ורווחתם של ילדים ובני נוער עד גיל 18 הנמצאים במצבי סיכון, ובין היתר הוא מפעיל מערך של פיקוח ובקרה על המחלקות ועל השירותים הניתנים לילדים בסיכון ולמשפחותיהם. בין שירותים אלו כלולות הפנימיות שבהן עוסק דוח ביקורת זה.

חניכי פנימיות הם ילדים פגיעים במיוחד הזקוקים להגנה על זכויותיהם בשל הפרדתם מהוריהם, והחלטת המדינה להשימם בפנימייה מייצגת את האחריות ההורית שקיבלה עליה המדינה – גם אם באופן זמני – ואת מחויבותה לדאוג לשלומם ולרווחתם. מכאן החשיבות שיזכו למענים הולמים למגוון צורכיהם, שאלמלא כן מצבם עלול להידרדר כך שלא יוכלו להשתלב בחברה ולקיים אורח חיים נורמטיבי כשיהיו בוגרים, יהוו נטל כלכלי וחברתי על המדינה, יישארו במעגל המצוקה ויגדלו דור נוסף של ילדים בסיכון.

פעולות הביקורת

בחודשים ינואר-אוגוסט 2016 בדק משרד מבקר המדינה את הליך השמתם של הילדים בפנימיות; את המענים הטיפוליים והחינוכיים הניתנים להם בזמן שהייתם בפנימיות, עם חזרתם לקהילה ובבגרותם; את המענה שניתן להוריהם; ואת הליכי הפיקוח והבקרה של משרד הרווחה על הפנימיות. הבדיקה נעשתה במשרד הרווחה. בדיקות השלמה נעשו במשרד החינוך ובשתי רשויות מקומיות.

הליקויים העיקריים

ליקויים בהסדרת מערך הפנימיות של משרד הרווחה

במהלך השנים כמה ועדות שהמשרד הקים עסקו במערך הפנימיות וזיהו כמה ליקויים מרכזיים, אך ממצאי הביקורת מצביעים על כך כי שירות ילד ונוער לא פעל כנדרש לצמצמם. בפנימיות של משרד הרווחה שהו במהלך השנים עשרות אלפי ילדים, ולמשרד אין נתונים על מצבם הסוציו-אקונומי, על הישגיהם בלימודיהם ועל השתלבותם במעגל התעסוקה. אשר על כן, ניתן לקבוע כי משרד הרווחה, ובראשו שירות ילד ונוער, אינם יודעים אילו פעולות ותכניות הן אפקטיביות ולכן ראוי לשמרן, ואילו פעולות ותכניות לא השיגו את מטרתן ויש לשפרן.

טיפול לקוי של המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות בחניכי הפנימיות ומשפחותיהם

המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות אינן מטפלות באופן הולם במשפחת החניך בעת שהותו בפנימייה. על פי נתוני משרד הרווחה כ-70% מן החזרות של הילדים לבתיהם בוצעו ללא הכנה של המשפחה והגורמים בקהילה שאמורים לקלוט אותם. עוד הועלה שלדעת גורמי המטה במשרד תדירות ביקוריו של העובד הסוציאלי (להלן – עו"ס) של המשפחה (להלן – עו"ס המשפחה) בפנימייה היא נמוכה, ואיכות המעקב שלו אחר הטיפול בילד ואחר יישום תכנית הטיפול שנקבעה לו בוועדת התכנון לוקה בחסר.

היעדר השקעה מספקת בקידום חניכי הפנימיות בתחום הלימודי

חניכי הפנימיות מגיעים עם פער לימודי ניכר ואינם מקבלים תגבור לימודי מספק, שיכול לגשר על פני הפערים ולהביאם לקו זינוק דומה לזה של תלמידים אחרים בבית הספר. בשל מחלוקת בין משרדי הרווחה והחינוך בדבר חלוקת האחריות ובדבר הקצאת משאבים ייעודיים לשיקומם הלימודי של חניכי פנימיות בזמן שהותם בבית הספר, לא ניתן מענה הולם לצורך זה. משרד הרווחה מתקצב את שיעורי העזר בסכומים של 64 ש"ח או 119 ש"ח לחודש לילד, אף שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההוצאה החודשית הממוצעת על שיעורים פרטיים באוכלוסייה הכללית היא כ-304 ש"ח לילד. למרות החשיבות של קידום חניכי הפנימיות בתחום הלימודי, ואף שהנושא שב ועלה לאורך השנים, עולה ספק ניכר אם משרד הרווחה מממש הלכה למעשה את אחריותו, ויש לראות בכך כשל של המשרד.

נשירת ילדים מן הפנימיות

רוב הילדים החוזרים לביתם אינם חוזרים באופן מתוכנן ועל פי החלטת גורמי המקצוע, אלא מבחירתם או מבחירת הוריהם. עד ינואר 2016 לא בחנו משרד הרווחה והשירות את הסיבות לכך וגם לא הכינו תכנית להתמודדות עם התופעה ולצמצומה. זאת ועוד, משרד הרווחה לא עקב אחר השתלבות ילדים אלו בקהילה, לא אסף נתונים בדבר מצבם – האם חל בו שינוי ומה טיבו של שינוי זה, והאם הם מקבלים טיפול תומך כלשהו. יוצא אפוא שיש ילדים שהוצאו ממשפחותיהם בעקבות מצבים שסיכנו אותם, והם חוזרים אל אותן משפחות אף שמצבן לא בהכרח השתפר ופעמים אף הורע.

הכנת החניכים לחיים בוגרים לאחר גיל 18 וליווי בוגרי הפנימיות

על אף המחקרים הרבים שפורסמו בעשור האחרון על קשייהם של בוגרי השמה חוץ-ביתית לצאת לחיים עצמאיים בגיל 18, ואף שעלה צורך להקנות כישורי חיים עצמאיים לחניכי הפנימיות בגיל התיכון, נמצא כי משרד הרווחה לא קבע מדיניות להכשרת חניכי הפנימיות לחיים עצמאיים ולליווי בוגרי הפנימיות. בכך משרד הרווחה לא מימש כראוי את אחריותו להכנת בוגרי הפנימיות לקראת חייהם כבוגרים עצמאיים, לאפשר להם לקטוע את מעגל המצוקה שבו הם מצויים ולהשתלב בחברה כאזרחים שתורמים לה.

כשלים בפיקוח על הפנימיות

תהליכי פיקוח בסיסיים אינם מתקיימים כנדרש: שירות ילד ונוער במשרד הרווחה לא בנה כלי פיקוח לביקורים השוטפים של המפקחים המחוזיים על הפנימיות; יש מפקחים שאינם מתעדים את ביקורי הפיקוח שלהם; אין מעקב שיטתי אחר תיקון הליקויים; ואין בקרה של המפקחים על ניצול התקציב שמועבר לפנימיות או על העסקת כוח האדם בהן.

פלייליסט – פנימיות משרד הרווחה

ההמלצות העיקריות

על משרד הרווחה לקבוע תכנית ייעודית אופרטיבית למערך הפנימיות, בדגש על תיקון הליקויים שהוא מודע להם זה שנים רבות, ועליו ללוות תכנית זו בתקציב מתאים שיוקצה על פי סדר עדיפויות ולקבוע לוח זמנים ליישומה.

על משרדי הרווחה והחינוך לפתור את המחלוקות ביניהם כדי לשקם ולקדם את חניכי הפנימיות בתחום הלימודי, שהוא נתיב חשוב ומשמעותי לשילובם בחברה; ועליהם לקבוע את חלוקת האחריות והמשאבים בין שני המשרדים. נוסף על כך, על משרד הרווחה לבחון אם תקציב שיעורי העזר שהוא מעביר לפנימיות נותן מענה מיטבי לצורך צמצום הפערים הלימודיים של חניכי הפנימיות.

נוכח היקף הנשירה מהפנימיות והחשיבות שילד יגדל בסביבה מוגנת ומיטבית עבורו, על משרד הרווחה למפות את הסיבות לחזרה הלא מתוכננת של חניכי הפנימיות לבתיהם ולהכין תכנית מפורטת עם יעדים מדידים לצמצומה. עליו גם לפתח תכניות ייעודיות להכשרת חניכי הפנימיות להשתלבות עצמאית בחברה ולליווי בוגרי הפנימיות לאחר גיל 18, וכן לעקוב אחר הצלחתה של השתלבות זו.

על משרד הרווחה לפעול לאלתר לשדרוג יכולות הפיקוח והבקרה על הפנימיות ולהבטיח כי הכספים שמועברים אליהן ינוצלו באופן יעיל ואפקטיבי לטובת החניכים השוהים בהן ולרווחתם.

סיכום

התערבות משרד הרווחה באוטונומיה המשפחתית והשמת ילדים בפנימיות נעשית לעתים בהסכמת הוריהם ועל דעתם ולעתים ללא הסכמתם, בעיקר כשהשמת הילד בפנימייה עדיפה על המשך השהייה בביתו. כך או כך, אחריות כבדה מוטלת על כתפיו של משרד הרווחה, האמור לפעול למען אותם ילדים, לעתים טוב יותר מהוריהם הביולוגיים. עליו מוטלת האחריות לוודא כי הוצאת הילד מביתו אכן מביאה לשיפור במצבו מהבחינה הטיפולית וכן מהבחינה החינוכית. אחריות נוספת שהוא נושא בה היא הטיפול בקשר המשפחתי של הילד ובשיקום משפחתו.

ממצאי דוח זה מעלים תמונת מצב עגומה: ילדים השוהים בפנימיות אינם מקבלים את המענה המיטבי שהם זקוקים לו, ויתרה מזו, משרד הרווחה אינו בוחן את האפקטיביות של המענים שהוא מספק להם. הליקויים נמצאו לכל אורך התהליך, החל בהשמתם בפנימיות, עבור בזמן שהותם בהן וכלה בחזרתם לקהילה, וכן בכל ההיבטים הקשורים למערך הפנימיות – המענה הטיפולי, השיקום הלימודי, הפיקוח על הפנימיות והכנת החניכים לחייהם העצמאיים לאחר גיל 18.

הכשל המרכזי של משרד הרווחה איננו באיתור הבעיות – שהרי הן ידועות לו כבר 30 שנה בעקבות ועדות שקמו ומחקרים שנערכו – אלא בתרגומן לתכניות עבודה אופרטיביות שיביאו לפתרונן ובהקצאת התקציב הנדרש לכך. אף שבשלושת העשורים האחרונים הקים המשרד עוד ועוד ועדות, הן רק מציפות את אותן בעיות ידועות, והוא ממשיך לדשדש ולעמוד במקום. אופן פעולה לא תכליתי זה משמעותו כי המשרד אינו מממש את אחריותו כלפי הילדים – שיקומם, החזרתם לאורח חיים נורמטיבי הדומה לזה של צעירים אחרים בני גילם ומתן אפשרות למיצוי יכולותיהם.

על שר הרווחה להיכנס בעובי הקורה בסוגיות שעלו בביקורת זו ולהורות לשירות ילד ונוער להכין תכנית עבודה אופרטיבית שתכלול סדרי עדיפויות, אבני דרך, יעדים ישימים ומדדים לבחינת פעולותיו, ועליו לפעול ליישמה ללא דיחוי.

תיעוד קשה: קללות ואיומים בהוסטל פוירשטיין בירושלים

תיעוד קשה: קללות ואיומים בהוסטל בירושלים  , ירון אברהם, חדשות 2  , 06/06/2017הקלטות שהגיעו לידי חדשות 2 חושפות קללות, איומים והשפלות של מדריכים כלפי החוסים, בהוסטל פוירשטיין בירושלים, מכון שאמור להכין אנשים בעלי מוגבלויות להשתלבות בקהילה

הוסטל פוירשטיין בשכונת עין כרם בירושלים הוא מרכז שיקומי הקולט דיירים עם מוגבלות מכל רחבי הארץ, ומטרתו המוצהרת היא להכין את הדיירים לקראת חיים עצמאיים בקהילה. אך המרכז, שמטפל בין היתר בלקויות כמו מוגבלות שכלית התפתחותית, בעיות התנהגות, הפרעות רגשיות, תסמונת דאון ועוד, הפך בשנים האחרונות למקום אלים, תוקפני ודורסני, כך עולה מההקלטות שהגיעו לידי חדשות 2.

בהקלטות שאנחנו מפרסמים נשמעים מספר מדריכים, חלקם נעדרי הכשרה מקצועית לטיפול בחוסים, הגם שהכשרה זו אינה תנאי מחייב. בהקלטות נשמעים איומים באלימות פיזית, השפלות והתעמרות מילולית מצדם של מספר מדריכים במקום, אלה שאמורים להגן ולשמור שבעתיים על אוכלוסייה חסרת ישע, ברגישות ובעדינות.

"מי אוכל ככה? תנקי את זה מהר! קומי! תנקי את זה מהר! תנקי את זה מהר!", נשמע אחד המדרכים צועק על דיירת. "את לא אוכלת יותר, מטורפים לא אוכלים פה, תשטפי מהר, תנקי את זה. אני אראה לך מה זה! תלכי תנקי את זה מהר! חזירה אחת! תראי איך את מתנהגת, רק חיה אוכלת ככה, רק חיה אוכלת ככה, תתביישי!". במקרה אחר צועק העובד: "תמשיך לאכול, אם לא אני אבוא להרביץ לך".

מכון פוירשטיין: ''תמשיך לאכול או שאכה אותך''
מכון פוירשטיין: "תמשיך לאכול או שאכה אותך"

אל ההקלטות האלה מתווספות עדויות של עובדים לשעבר, שמספרים מה קורה מאחורי הדלתות הסגורות של הוסטל פוירשטיין. "מדובר בקבוצה מקרב העובדים שנמצאים בהוסטל הזה, הם הפכו פחות או יותר לוועד של המקום והם מנסים לנהל את ההנהלה של פוירשטיין וגם את המקום עצמו תוך כדי חיפוי הדדי אחד על השני", מספר אחד העובדים.

העובדים טוענים: ההנהלה ידעה

העובדים גם מספרים שאת המידע הזה הם לא השאירו לעצמם. "אמרתי ואיימו עליי שאנחנו יכולים לעשות לך ככה, הרבה מאוד, תיזהר", מספר עובד נוסף. "ההורים נשבים בקסמם, ואלה שלא – הילדים שלהם חוטפים. יש קורלציה בין אלה שההורים שלהם לא מסכימים עם מה שקורה שם, לבין אלה מבין הדיירים שסובלים".

"את מה שאני סיפרתי חשפתי בפני כל שדרת הניהול של מכון פוירשטיין, כולל נציגת ההורים והדברים ידועים. אמרו לי בהנהלה שהדברים ידועים, גם מפקחים של משרד הרווחה בתמונה והם יודעים על מה מדובר".

ועכשיו, כשקשר השתיקה במקום הותר נשאלת אותה השאלה שוב: איך מדריכים חסרי הכשרה מקצועית, מצליחים להשליט אווירת טרור כלפי אוכלוסיית חסרת ישע, כשכל הגורמים מיודעים ברמה זו או אחרת, ואין פוצה פה?

מהנהלת המכון נמסר בתגובה: "המידע שהבאתם בפנינו זיעזע אותנו דווקא כמי שפועלים מתוך תחושת שליחות ערכית עמוקה, סיוע למוחלשים ומתן הזדמנות שווה לבעלי מוגבלות. אנו פועלים למניעת תופעות שכאלו על בסיס שוטף בשיתוף עם משרד הרווחה המפקח עלינו, וומגלים אפס סובלנות לתופעות של שפה לא ראויה כלפי הדיירים וכך יהיה בכל מקרה גם בעתיד. אנו ומצרים על כך שמקרים אלו התרחשו והגורמים המעורבים יוזמנו לבירור מיידי, יתבצע ריענון נהלים לכלל הדרג הניהולי והמקצועי לרבות פעולות פיקוח הדוקות למניעת הישנות מקרים דומים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "כמדיניות, המשרד נוקט ביד קשה כנגד כל התנהגות פוגענית כלפי החוסים במוסדותינו. לאחרונה, נחשף מנהל מערך הדיור בבית פויירשטיין למקרים של אלימות מילולית מצד מדריכים ובעקבות זאת הוגשה תלונה למשטרה והופסקה עבודתם. במקביל, הוגבר הפיקוח של המשרד במסגרת ובאם לא יפעלו לתיקון הליקויים באופן מיידי, לא נהסס לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו".

משרד הרווחה מסמם ילדים בפנימיות

משרד הרווחה מסמם ילדים בפנימיות
משרד הרווחה מסמם ילדים בפנימיות

05.06.2017 – גלי צה"ל – הפקרות במתן תרופות פסיכיאטריות לילדי פנימיות משרד הרווחה

דו"ח המבקר חשף הפקרות וחוסר אכיפה במתן תרופות פסיכיאטריות בפנימיות לנוער. עו"ד המייצג את אחד ההורים: "כל פנימייה מחזיקה פסיכיאטר פרטי", פסיכיאטר ילדים: "יש בי דאגה גדולה"
מבקר המדינה כתב בדו"ח האחרון שלו שכמעט 80% מהחוסים בפנימיות הנוער נוטלים כדורים פסיכיאטרים. היום (שני) שוחחה יעל דן עם עורך הדין  יוסי נקר, המייצג את אמו של אחד הילדים שקיבל תרופות פסיכיאטריות: "אין בקרה בכלל. הפנימיות הם גופים פרטיים שפועלים בחסות משרד הרווחה, וכל פנימייה מחזיקה פסיכיאטר משל עצמה והוא קובע את מדיניות מתן התרופות הפסיכיאטריות. להורים נמנעת היכולת להביא חוות דעת משל עצמם ונמנעת האפשרות שלהם, כאפוטרופוסים של הילד, לשלוט על מה שהוא מקבל".

בהמשך הצטרף לדיון גם ד"ר אלן פלשמן, פסיכיאטר ילדים ונוער, שהצטרף לחששותיו של עורך הדין נקר: "יש בי דאגה מאוד גדולה כי אין בקרה מצד משרד הבריאות. ילדים שנשלחים לפנימיות הם מתבגרים שמפריעים הרבה פעם לצוות כמו כל מתבגר. הצוות רוצה שקט ואם אין בקרה אז עלול להיווצר מצב שהפסיכיאטר צריך לרצות את הצוות כי הוא רוצה לשמור על העבודה שלו".

משרד הרווחה מסר בתגובה כי בהעדר מענים אחרים החל מערך הפניות של המשרד לקלוט מספר הולך וגדל של נוער עם פרופיל פרא ופוסט אשפוזי שבהיעדר התערבות עלול להגיע לאשפוז פסיכיאטרי. זו הסיבה המרכזית לעליה ושימוש בתרופות פסיכיאטריות. בכל הפנימיות יש צוות רפואי והוא קובע את הטיפול התרופתי הניתן לילדים ולבני הנוער.

משרד הרווחה – רשויות הפשע: חטפו ילדים מהאמא וסחרו בהם במוסדות

פגשה את ילדיה בתום שנים של מאבק: "אמרו להם שאני מתה" , יהודה שוחט ואריאלה שטרנבך , ידיעות אחרונות ,04.01.2017

עוד כשהיו פעוטות נלקחו מרונית ארוש שני ילדיה והועברו למשפחות אומנה ולפנימייה, ואף למשפחה מאמצת שהתעללה בהם. היא נאבקה שוב ושוב כדי לפגוש בהם אבל רק כשהגיעו לגיל 18 זכו להיפגש באמת. "לא היה אכפת לי אם הילדים שלי היו מקבלים חיים טובים, אבל התעללו בהם", סיכמה 14 שנות מאבק להשבתם לחזקתה

רונית ארוש - צילום: מתן טורקיה
רונית ארוש – צילום: מתן טורקיה

סיפורה של רונית ארוש

סיפורה של רונית ארוש כה מוטרף ועמוס תפניות, עד שקשה להאמין שהוא לא תסריט לסרט. זהו סיפור על אימא צעירה מאוד וענייה מאוד, ומאבקה לשרוד בכל האמצעים האפשריים והבלתי אפשריים.

תחילת הסיפור נחשפה ב"ידיעות אחרונות" כבר לפני 30 שנה במוסף "7 ימים". קראנו לה אז "אורלי", אימא ששני ילדיה נלקחו ממנה לאימוץ ללא הסכמתה על ידי השירות למען הילד במשרד הרווחה. ב-14 השנים שבהן ניסתה המדינה למנוע ממנה גישה לילדיה, חרשה ארוש את הארץ, התחזתה לעובדת סוציאלית, הסתתרה בשיחים ביישובים שכוחי אל, ישנה על קברי צדיקים, חדרה לבתי ספר ונעצרה פעם אחר פעם בניסיון להגיע לילדיה ולחדש איתם את הקשר. ועכשיו היא מתראיינת יחד עם בנה איציק, שהיה בן שלוש כשנלקח ממנה.

רונית ארוש והבן, איציק (צילום: טל שחר)
רונית ארוש והבן, איציק (צילום: טל שחר)

סבתם של הילדים - צילמה אותם בביקור מפתיע
סבתם של הילדים – צילמה אותם בביקור מפתיע

לשאלת השאלות – האם ילדיה של ארוש היו זוכים לחיים נורמטיביים ומיטיבים יותר תחת חסותה – אין תשובה חד משמעית. ברור שההחלטה להוציאם מחזקתה נבעה מרצון להעניק להם הזדמנות לחיים טובים יותר מאשר אלה שאמם הייתה מסוגלת לאפשר להם, מטעמים כלכליים כמו גם אחרים. אלא שלטענתם, נגזרו עליהם חיים של סבל, של נדודים ושל אלימות שיטתית מצד הוריהם המאמצים.
"שכה אחיה, באמת שלא היה אכפת לי אם הילדים שלי היו מקבלים חיים טובים", היא אומרת ומניחה יד על כתפו של בנה. "אבל התעללו בהם, הרביצו להם מכות בחגורה, דברים נוראים".

שוק הבשר ב"פנימייה" איציק ורונית יושבים עכשיו זה לצד זו, כאילו לא קרה דבר, אבל ניכר ששניהם עדיין לא התרגלו לגמרי למערכת יחסים של בן ואמו. איציק, שחזר לשמו המקורי לאחר שזה הוחלף על ידי ההורים המאמצים, קורא לה "אימא", אבל בראיון משתמש מדי פעם בביטוי "האימא הביולוגית". היא, מצדה עדיין מעט מרוחקת ממנו. קצת כמו שחקנים בהצגה גדולה שנכפתה עליהם. "גדלתי בשכונת התקווה והתחתנתי בגיל 17", משחזרת רונית. "היה לנו שטח בשכונת הארגזים, ואחרי שהבאתי לעולם את הבת הגדולה לילך, הרסו לנו את הבית. במשך חודש שבתתי בעירייה, ואז נתנו לי דירה בחולון. חיינו במצוקה כלכלית קשה".

אב המשפחה נכנס לכלא, ורונית והילדים נדדו בין דירות שונות. "יום אחד אני באה הביתה, וחברת חלמיש החליפה לי דלת, מנעול, הכל", היא משחזרת. "לקחו לי את כל התכולה: את מכונת הכביסה, את הסלון, אפילו את הקלין בכיור. שמו הכול במחסן שלהם ולא השאירו לי כלום".

המצוקה הקשה הביאה את רונית לרשום את ילדיה למה שהיא חשבה שהוא פנימייה. אלא שאבי הילדים חתם על מסמכים שאיפשרו למוסד למסור את ילדי משפחת ארוש לאימוץ.

"יום אחד אני באה לבקר את הילדים", סיפרה, "המנהלת אומרת לי: 'הילדים נלקחו לאימוץ'. מה זה, אמרתי, אני לא מבינה. 'עד גיל 18 את לא יכולה לראות אותם'. הגדולה הייתה בת ארבע וחצי, הקטן בן שלוש. התעלפתי. הפכתי שם את כל הפנימייה".

"זאת לא הייתה פנימייה", מתערב איציק, "אלא מקום שאליו מעבירים ילדים לפני שמוסרים אותם לאימוץ. המתנו שם כמו תרנגולות בשוק לכל מיני הורים שהיו מגיעים לבחור את מי לקחת. היו כמה שרצו את אחותי לבד, או אותי לבד, אבל היה לנו מזל, אחותי הייתה מגוננת עליי כמו אימא ואבא ביחד. היינו ישנים מחוברים, שלא יפרידו בינינו".

ארוש. שנים של מאבק (צילום: טל שחר)
ארוש. שנים של מאבק (צילום: טל שחר)

רונית: "רק לימים התברר שזו לא פנימייה, לנו אמרו שזו פנימייה". האב, מצדו, טען בדיעבד שלא ידע על מה הוא חותם.

מה אתה זוכר משם?
איציק: "אני זוכר שהייתי בדיכאון. אתה לא עם אימא או אבא, וכולם מסביב זרים. ישבנו שם במוסד ואשכרה באים לראות אותך הורים מכל העדות, הרגשתי כמו קיבוץ גלויות. רואים את אחותי, רואים אותי, מסתכלים אם מתאים להם. אני זוכר שבאו שלושה-ארבעה זוגות, לקחו אותנו לטייל. בכל פעם היינו בורחים להם, צועקים שאנחנו רוצים את אבא ואת אימא. אבל מה לעשות, אנחנו לא קובעים".

רונית: "לילדה אמרו שאני מתה".
איציק: "ולי אמרו שאבא מת".
בית המשפט חתם על ההחלטה לשלוח את השניים לאימוץ, וכעבור כשנה אישר גם בית המשפט העליון את ההחלטה. "אימץ אותנו זוג דתיים, האימא הייתה עקרה", מספר איציק. "בהתחלה גם הם רצו רק את אחותי, בסוף הסכימו לקחת את שנינו".

הם הגיעו ליישוב דתי בקצה הארץ, ומיד הוכנסו למסגרת חינוך דתית. בשנים הראשונות, סיפר איציק, הכול היה בסדר. ואז באורח נס נולד לזוג ילד ראשון, ועוד אחד, ועוד אחת, ועוד. "הכול השתנה. פתאום התייחסו אלינו כאילו אנחנו זרים".

"תעשה לי נס" לחוויות הילדות המטורפות שמתאר איציק עוד נחזור. בינתיים, רונית יושבת בבית ואינה יודעת את נפשה. "ארבע או חמש שנים חרשתי את הארץ", היא משחזרת. "לא רואה בעיניים: אילת, ערד, טבריה, ירושלים. הלכתי לבתי ספר, נכנסתי לכיתות. ככה חמש שנים, שכה אחיה, לא מפסיקה בחיפושים. כל יום קוראת תהילים, אומרת שמע ישראל. כל השנים אני מלמדת תינוקות של בית רבן לקרוא ולכתוב, ומתפללת כל יום, צועקת: 'בורא עולם, תעשה לי נס מעל לטבע'".

באחד הלילות, לדבריה, חלמה שאלוהים מגלה לה איפה הילדים. "בבוקר אמרתי לאימא שלי, 'בואי נלך לעורך הדין שיערער בשבילנו לבית המשפט העליון, יש לי תחושה שהקדוש ברוך הוא יגלה לי איפה הילדים'. היא אמרה לי: 'רונית, את לא נורמלית. תפסיקי לדמיין דברים, אף אחד לא יגלה לך'".

השתיים הגיעו לעורך הדין, שם דווח להן כי הערעור נדחה. ארוש, בין הדמעות, החליטה לעשות מעשה וגנבה דף אחד מהתיק המשפטי החסוי. "כשנכנסתי הביתה, ראיתי על הדף שם של מישהי, פסיכולוגית קלינית, ואת מספר הטלפון שלה בבית. אימא שלי בעטה בי, 'את ילדה לא נורמלית', היא אמרה לי. אבל החלטתי, בכל היקר לי, שאמצא את הילדים שלי".

הקלק כאן לצפיה / הורדה תחקיר "לקחו לי את הילדים שלי" , אילת נגב, 04.08.1989 , ידיעות אחרונות

כתבה ב-"7 ימים" בלי לחשוב פעמיים, ארוש התקשרה. לטלפון ענה ילד קטן. "אימא לא בבית", הוא אמר, והעביר את השפופרת לאחיו הגדול. "אמרתי שאני עובדת סוציאלית", היא צוחקת. "'אוי, חמודי, אתמול רשמתי תיק אימוץ והשופט מחכה לי בלשכה. כל כך לא נעים לי, אתה יכול לעזור לי?'"

"מצטער, זה חסוי", הוא אמר, "אבל אימא תגיע עוד רבע שעה".
"בבקשה", התחננה ארוש. "השופט מחכה בלשכה, זה כל כך לא נעים".
רחמיו של הצעיר, היא אומרת, נכמרו עליה. לטענתה, במשך שעה ארוכה הוא עבר על כל התיקים. "דנה, רטי, חנה, נתניה, חיפה. כלום". בסוף הוא מצא, ונתן לה שמות של שני ילדים שנשלחו לאימוץ ביישוב מרוחק. שמותיהם הוחלפו בינתיים על ידי ההורים, והם קיבלו גם שם משפחה חדש, אבל רונית ידעה שאלה ילדיה. "פתאום אימא שלו מגיעה", היא צוחקת שוב. "צועקת: 'מטורף, מטורף!' ואז לוקחת את הטלפון. אמרתי שאני עובדת סוציאלית, התחילה לצרוח וטרקה את השפופרת".

מלאת אדרנלין, ארוש לקחה את אחותה ועוד חברה לאחת הכתובות שנרשמו בתיק. לרוע מזלה, הייתה זו כתובתה של העובדת הסוציאלית. "התחלתי לדפוק שם בדלתות", היא משחזרת, "ופתאום כל המשטרה עליי. 'שלום רונית ארוש, איזו עבודה עשית. אין דברים כמוך בעולם'. בום, אזיקים, מעצר בג'למה. החוקר התעלף מבכי". עילת המעצר, אגב: ניסיון לחטוף ילדים.

ארוש שוחררה, בתנאי שלא תתקרב לאזור במשך חצי שנה, "אבל אני לא דופקת חשבון למדינה, רק לקדוש ברוך הוא. זה הילדים שלי ואני חייבת להמשיך. לא חטאתי ולא פשעתי".

הקלק כאן להורדה / צפיה בתחקיר בסך הכל רציתי לראות את הילדים שלי , אילת נגב , ידיעות אחרונות , 19.10.1990
ימים ספורים חלפו, וארוש הצליחה למצוא גם את הטלפון בבית ההורים המאמצים של ילדיה. "התקשרתי ומי עונה? הבת שלי לילך", היא אומרת. "התעלפתי. שוב בלגן, והפעם שלחו את היחידה המיוחדת לחקירת פשעים חמורים לעצור אותי. הקצינה החוקרת אומרת לי: 'רונית, אני מעולפת ממך. חייבת לעשות עלייך סרט טורקי'".

סבתא באה לבקר אחרי מעצר של עוד כמה ימים, ארוש שוחררה בתנאי שלא תתקשר ולא תתקרב לילדיה. הפעם גויסה למשימה סבתהּ, שהייתה בת 91 באותם ימים. "היא החליטה לנסוע לטייל בעיר גדולה באזור", ממשיכה רונית ומתארת. "אישה בת 91 קפצה ליישוב באמצע החופש הגדול. פתאום מי בא עם האופניים? איציק, עם ציצית וכיפה. מיד היא צילמה אותו ואת אחותו בשבילי".

איציק: "היא גם הביאה לנו 20 שקל ואת מספר הטלפון".
רונית: "אני ואימא שלי מיד לקחנו מונית ספיישל לקצה הארץ. מגיעים, ואז הקצינה מתקשרת: 'שלום רונית, איפה סבתא שלך? היא אמרה שנסעה לראות את נופי ילדותה'. מתברר שעצרו אותה. שוק. אימא שלי בוכה, 'סבתא זכתה לראות את הילדים ואני לא אזכה'. נסענו וישנו לילה בקברי צדיקים. בשבת בבוקר הגענו לשם, התחבאנו מאחורי השיחים וראינו את הילדה שלי, את לילך. ישר קמתי, והיא ראתה אותי והתחילה לצעוק 'אימא שלי פה, אימא, אימא', וברחה לכיתה. בינתיים ראיתי גם את הילד, יוצא לשחק במגרש. נכנסתי לכיתה, כאילו לצלם את הנוף. שוב, כל המשטרה עליי. עצרו אותי ואת אימא שלי".

איציק: "אני זוכר את הפעם הזאת. היא נכנסה לכיתה וביקשה מהמורה עט. ישר לקחו אותי וגם את אחותי וזרקו אותנו מאחורה, שלא נראה אותה. בפעם אחרת שמו אותנו בחדר מורים, ואנחנו מנסים לטפס על החלון לראות את אימא שלנו. בסך הכול שלוש פעמים זה קרה בבית הספר, וישר החביאו אותנו. אחרי שהביאו לנו את מספר הטלפון, היינו מתקשרים לבית של סבא רבקה ולאימא רק כדי לשמוע אותן. היו איזה שש או שבע שיחות לפני שעלו עלינו", הוא אומר, ורונית פורצת בבכי.

בינתיים ארוש הוזהרה שוב לבל תתקרב לילדיה. במשך שנתיים-שלוש היא התאפקה, עד שלא יכלה עוד ונסעה שוב עם חברה. "הגענו ברכב טרנטה", היא צוחקת. "הגענו לאולפנה, סיפרתי למישהי שם שקבעתי עם הילדה, והיא אמרה שהיא עזבה. ההורים שלחו אותה לאיזה יישוב מול רמאללה".

תני לי לנחש שלא התייאשת.
"נסענו עם הרכב הטרנטה, לא יודעת איך הגיע. חיכינו שם, ופתאום אני רואה את לילך יוצאת לזרוק את הזבל. קיבלתי התקף לב. איך שהיא ראתה אותי, צעקה 'אימא שלי', נכנסה לפנימייה וסגרה את עצמה בשירותים. לא הסכימה לצאת".

איציק: "היא כעסה על אימא, מבחינתה בצדק כי היא לא ידעה את האמת. זה כעס של ילד, גם אני כעסתי".

אחרי שהתברר לה שבתה לא מוכנה לצאת לראות אותה, רונית חזרה הביתה מיואשת, והחליטה לחכות שהילדים יגדלו וימצאו אותה. בינתיים, איציק מתאר מסכת התעללות שעברו הוא ואחותו מידי המשפחה המאמצת.

"האימא הייתה מרביצה לנו מכות רצח, היו סוגרים אותנו ימים שלמים בחדר. היו תקופות ארוכות שלא היינו יוצאים אפילו לעשות את הצרכים שלנו, אלא עושים אותם בתוך הצעצועים", הוא מספר. "הכניסו לנו רק לחם עם מרגרינה וזהו. אחרי שבועיים היינו צריכים לכתוב להם מכתב התנצלות, להבטיח שנקרא להם אבא ואימא. באחד המקרים, כשהייתי בן 14, הפשיטו אותי לגמרי, הכריחו אותי לצעוד כמו דוגמן על מסלול, ומפוצצים אותי במכות רצח כל הדרך".

ככל הנראה, ברווחה היו מודעים לאלימות הקשה. אין דרך אחרת להסביר מדוע הם העבירו את שני הילדים בין משפחות אומנה, ושוב להורים המאמצים.

"בכל פעם שהחזירו אותנו, שוב אלימות קשה", הוא אומר. "היינו בורחים מהבית לכמה ימים, ישנים במתקנים, בגשם, או בשירותים של בית הכנסת. פעם לקחנו כסף מקופת הצדקה שם, במקרים אחרים גנבנו אוכל מהסופר כדי לשרוד".

נקודת השבר של איציק הגיעה כשהיה בן 16 וחצי ואחותו בת 18. "באותו ערב הוא פוצץ אותי במכות, מילא אותי בסימנים כחולים, דיממתי. ככה הם השאירו אותי והלכו", הוא מספר. "אחותי התקשרה לעובדת הסוציאלית. היא הגיעה מיד, והחליטה שהיא מגישה תלונה במשטרה. האבא המאמץ ניסה להתחמק, ונעצר במקום העבודה שלו".

זה הוביל להוצאה שלכם מהבית?
"מדהים אבל לא. אחרי כל זה חזרנו הביתה. כעבור שבוע בערך ברחתי מהבית לתמיד. ישנתי בחוץ על ספסל, כי לא היה לי לאן ללכת. בהמשך גרתי ועבדתי בישיבה באזור".

במקביל, ניסה איציק לשכנע את אחותו, שכבר הייתה בת 18, לפתוח את תיק האימוץ כדי שיוכלו לפגוש את הוריהם. "היא פחדה", מספר איציק. "התחלתי לחפש בדפי זהב, אבל היא חזרה לשם המשפחה המקורי שלה, ארוש, ולכן לא מצאתי".

"אגדה האישה הזאת" אנחנו נפגשים בבת-ים, אצל אדם לוי, האיש שהושיע את רונית. לוי הוא ספר, אושייה מקומית ואדם שבפני עצמו שווה סרט. "הוא נתן לי את כל החיים שלו", מתרפקת עליו רונית. "לימד אותי לאהוב את עצמי, הוציא אותי ממצבים אובדניים. איזו נתינה, ממש מעל לטבע".

לוי מחייך, לפעמים נדמה כאילו הוא עצמו בנה האובד. "אתה יודע איך היא התחתנה?" הוא שואל ומיד משיב: "עם נעלי קיפי ופיג'מה. אגדה האישה הזאת".

עם ילדיה הביולוגים התחדש הקשר זמן קצר אחרי שאיציק חגג יום הולדת 18. "ב-12 בלילה, כשהתחיל יום ההולדת, המכתב שלי כבר היה מוכן ונשלח לרווחה", מספר איציק.

עוד שבעה חודשים של המתנה חלפו עד למפגש המרגש, שהיה הכול חוץ מאינטימי, "ועדיין אין דבר יותר מזה", אומרת רונית, ואיציק משלים: "זה הדבר הכי מרגש שהיה לי בחיים. שמו אותי בחדר גדול, מסביב מלא פסיכולוגים. אנחנו יושבים במעגל, אני על כיסא באמצע ואימא נכנסת עם בעלה באותם ימים. היא התקרבה אליי, נעמדתי, והתחבקנו אולי חצי שעה. אני בוכה, היא בוכה, ואנחנו מחובקים ככה".

את אבא שלך פגשת?
"כן, בכלא בבאר שבע. זה היה הזוי, לראות את אבא שלך בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה שנים בביקור בכלא. גם הוא היה בהלם. התחבקנו, אבל מאז אנחנו לא כל כך בקשר. תבין, בניגוד לאימא הוא לא נלחם עליי. פחות הסתדרנו מאז".

לאורך השנים רונית הייתה בכמה מערכות יחסים ויש לה גם ילד נוסף. "אני מעדיפה לא להיכנס לזה", היא אומרת. "האבא היה עבריין מוכר ונרצח לפני כמה שנים".

איך הקשר עם לילך?
רונית: "עכשיו אנחנו בקשר, אבל לא הרבה. היא הייתה מאוד מתוסכלת".

איציק: "אבל החתונה של לילך הייתה משהו הזוי. כל ההורים, הביולוגיים, המאמצים ושלוש משפחות האומנה היו שם. מלא אימהות עומדות, ואף אחד לא מבין מי האימא ומי האבא. הרגשתי כמו מרקו שמחפש את אימא, אבל אמיתי".

אתה בקשר עם מישהו מההורים, המאמצים או האומנה?
איציק: "הייתה משפחה אחת, האומנה השנייה, שממש נקשרתי אליהם ועד היום אני בקשר איתם. עם השאר אני לא בקשר". הוא בנה לעצמו בינתיים קריירה כמסאז'יסט, ומציג קולקציה של סלבריטאים שעברו תחת ידיו. רונית, לעומת זאת, עדיין מנסה לשקם את חייה. אישה שהחיים לא העניקו לה הרבה הזדמנויות, שניסתה תמיד לעשות את המירב וכעת מנסה לעצב לעצמה חיים נורמטיביים.

מהמשפחה המאמצת נמסר בתגובה: "קיבלנו את הילדים באהבה ובשמחה והשקענו בהם את כל כוחנו, מרצנו וכספנו. יש פה סיפור של כפיות טובה ואין טעם להגיב".

מחברת חלמיש נמסר בתגובה: "רונית מחזיקה בדירת חלמיש בתל אביב, שבה התגוררה האם שנפטרה ב-2012. בשנת 2013 ועדת השניים דחתה את הבקשה ללגליזציה, משום שהיא לא התגוררה בדירה. הגברת ארוש מחויבת בדמי שכירות ראויים בסך 2,604 שקלים, לאור העובדה שהיא מחזיקה בדירה ללא חוזה. בהתייחס לטענה לגבי הרכוש שנלקח למחסן, נשמח לבדוק את הנושא עם קבלת הכתובת המדויקת של הדירה והמועד בו נלקח הרכוש. חברת חלמיש פועלת על פי נהלי משרד הבינוי והשיכון, ועל פי נהלים אלה היא לא הוכרה כזכאית להמשך מגורים בדירה בתל־אביב".

ממשרד הרווחה נמסר שאין באפשרותם להגיב משום שהפרטים בתיק האימוץ חסויים.

רונית ביקשה לפרסם את מספר הטלפון שלה לפניות לסיוע: 050-5175555.