פסיקה – פסלות שופט מתוך ההרצאה של השופטת אבירה אשקלוני

להורדת קובץ הטקסט במסמך וורד הקלק כאן

· ב"ש 48/74 ידיד נ' מדינת ישראל – המדובר בתאונת דרכים בה היו מעורבים שני נהגים – נהג מכונית פרטית ונהג אוטובוס. כתב האישום הוגש כנגד נהג המכונית הפרטית, ונהג האוטובוס שימש כעד מטעם התביעה; השופט החליט לזכות את נהג המכונית הפרטית, תוך שהוא מצין כי הוא מאמין לו ומקבל את גרסתו לתאונה. בעקבות הזיכוי, הוגש כתב אישום כנגד המערער, נהג האוטובוס. בתחילת המשפט, משהובא עניינו של המערער בפני אותו שופט שזיכה את נהג המכונית הפרטית, ביקש בא כוח המערער מן השופט כי יפסול עצמו מלדון בתיק, מחמת שקביעתו במשפט הראשון בעצם רמזה על דעתו של השופט כי המערער הוא האשם בתאונה. השופט סירב לבקשת הפסילה ומכאן הערעור על החלטתו. נשיא בית-המשפט העליון, הנשיא אגרנט, קיבל את הערעור וקבע את מבחן האפשרות המעשית של משוא פנים לאחד מבעלי הדין ואין די בחשש סביר ששופט ינהג בחוסר אובייקטיביות. הנשיא אגרנט דן בעקרון לפיו צריך שייראה לציבור שצדק נעשה וקובע כי על אף שאין הוא כשלעצמו מהווה את מבחן הפסלות, הרי שבנסיבות מיוחדות יכול הוא לשמש שיקול שישפיע על הסקת המסקנה כי ההליך השיפוטי היה פגום ויש לבטלו. כמו כן נקבע כי בדרך-כלל יש לתת משקל רב לחוות דעתו של שופט שאינו רואה עצמו פסול מלשבת בדין, אולם אין בדעתו של השופט לגבי כוחו לשפוט ללא משוא פנים ולכן נפסק שהדעה שהביע במשפט קודם, פוסלת אותו מלשבת במשפט זה.

השופט נהג להסיע את התובע במכוניתו
 
· ע"פ 599/87 חוברה נגד מדינת ישראל: במקרה זה דובר על שופט שנהג להסיע מדי פעם את התובע במכוניתו, לאחר שהסתיימו הדיונים, המערער ביקש את פסילתו של השופט. בית-המשפט העליון, הנשיא שמגר, קיבל את הערעור, והורה על העברת התיק לשופט אחר. הנשיא שמגר קובע כי יש להבטיח את מראית פני הצדק ולמנוע חשדנות, שלא במקומה על מנת להבטיח את מראית פני הדברים הרצויה ולשם כך רצוי כי בית-המשפט ירחיק עצמו ממצבים אשר יכולים לעורר חשד. בנסיבות האמורות יש לפסול את השופט כדי לשחררו מכל סיכון של לעז לאחר מעשה.

שופט שדן בעבר בהארכת מעצר של המערער
· ע"פ 611/89 מסיקה נגד מדינת ישראל: ערעור על החלטת שופטת בית-משפט השלום שלא לפסול עצמה מלדון במשפטו של המערער. הנימוק הראשון – לפיו מספר חודשים לפני משפטו בפני השופטת, הובא המערער להארכת מעצר בפני אותה שופטת וזו התבטאה כי "המדובר בעבירות חמורות של ניסיון לרצח וסחיטה באיומים". הנימוק השני – מתבסס על מספר תקריות שאירעו בין השופטת לבין המערער וסנגורו, מהן ניתן ללמוד על עוינות מצידה. הנימוק השלישי – מתייחס להוצאות שהטילה השופטת על ההגנה, שהטענה היא שיש בהן גוון עונשי. בית-המשפט העליון מפי השופט מלץ דחה את טענות הפסלות אחת לאחת (וביטל את ההוצאות רק משום שלא ניתנה להגנה הזדמנות לטעון טענותיה לעניין ).לדברי השופט מלץ כל שאמרה השופטת היה כי המדובר בעבירות חמורות המיוחסות לנאשם ואין בכך משום הבעת דעה קדומה אלא זאת יכול לקבוע כל אדם הקורא את הבקשה להארכת מעצר.

השופט סרב לרשום בפרוטוקול מספר שאלות ותשובות

· ע"פ 1368/90 בטיטו ואח' נגד מדינת ישראל: לאחר שהשופט, שהכתיב את הפרוטוקול לקלדנית, סירב לבקשת בא כוח המערערים לכלול בפרוטוקול שאלות ותשובות מסוימות, נתבקש השופט לפסול עצמו אך סירב. בית-המשפט העליון, מפי הנשיא שמגר, תוך שהוא מתייחס לסוגיית רישום הפרוטוקול, קבע כי אין בטענה בדבר רישום או אי-רישום דבר בפרוטוקול כדי להצדיק פסלות שופט.

· ע"פ 3228/90 אבו סולב ואח' נגד מדינת ישראל: המערער הורשע בניסיון רצח לאחר שתקף ביחד עם אחר, נהג מונית ופצע אותו קשה באמצעות מברג. במסגרת ערעורו טוען המערער כי בית-המשפט שדן בעניינו, דן קודם לכך בנפרד בעניינו של שותפו לעבירה; לדברי המערער – כדי שהעובדות והממצאים שקבע בית-המשפט במשפט האחר, לא ישפיעו על קביעותיו ומסקנותיו במשפטו של המערער, ראוי היה שבית-משפט יפסול עצמו. המערער לא ביקש מבית-המשפט כי יפסול עצמו והוא מעלה טענה זו לראשונה בערעור. בית-המשפט העליון, מפי השופט אור, דחה את הערעור וקבע: על-פי הוראת סעיף 146 לחסד"פ בעל-דין המבקש להעלות טענת פסלות כנגד בית-המשפט, עליו להעלותה לפני כל טענה אחרת, מיד עם היוודע לו עילת הפסלות. אם נקבעו על-ידי בית-המשפט ממצאים במשפט של פלוני, אשר יש להם חשיבות גם במשפט של אלמוני, במובן זה שקיים חשש ממשי שהדעה שהובעה במשפטו של פלוני תשפיע על עמדת בית-המשפט גם במשפטו של אלמוני – כי אז תהיה קיימת עילה לפסילתו של בית-המשפט.

בית-המשפט אינו סבור כי זה המקרה המצדיק פסילתו של השופט: אין עילה שבית-המשפט יפסול עצמו רק בשל כך שבמשפט האחד העידו לפניו עדים אשר העידו גם במשפט השני. במקרה דנן מדובר בבית-משפט, אשר מכהנים בו שופטים מקצועיים, ונראה שאין קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים על-ידי בית-המשפט בהרכב כזה, רק מפני ששמע ראיות וקבע ממצאים במשפט קודם, הנוגע לאותה פרשה, כשאין באותם ממצאים כדי למנוע מבית-המשפט לדון בעניינו של הנאשם שלפניו ללא דעה קדומה ומשוא פנים.

· ע"פ 5/82 אבו-חצירא: אמרה השופט לסניגור בלשכתה במעמד צד אחד: "כמה זמן בכלל יעיד הטיפוס הזה". לפי המבחנים בפסיקה, אין באותו ביטוי, שנאמר באוזני הסניגור, ראיה לחשש של ממש, שהשופטת ניהלה או תנהל את המשפט בדעה קדומה נגד המערער, ושלא תעשה את חובתה לשפוט משפט צדק על – פי דין.

· ע"פ 180/84 חאלדי: על בית המשפט להיזהר מפני כל אמירה, ממנה יוכל בעל דין ללמוד, כי בית המשפט כבר אימץ החלטה בעניין, שעליו נסב הדיון, לפני ששמע את הטענות, וכי תהינה אשר תהינה הטענות, כלה ונחרצה עם בית המשפט לפעול בדרך עונשית פלונית.

האם חשיפתו של שופט לחומר בלתי קביל היא עילת פסילה?

· ע"פ 9571/01 פלוני: חשיפה לראיות שהוכרזו בלתי קבילות אינה פוסלת, מניה וביה, את השופט שדן בתיק. כך גם באשר למקרים בהם חזר נאשם מהודאתו. לעתים אין מנוס מחשיפת בית המשפט לראיות שיתברר בדיעבד, כי הן בלתי קבילות (כך במשפטי זוטא וכך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו). לעתים קורה הדבר עקב מעשה או מחדל של הצדדים להליך. קביעה גורפת, כי בכל מקרה מעין זה יידרשו השופט או המותב הדן בתיק לפסול עצמם תפגע פגיעה של ממש בהליכי המשפט. כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל לדעת הערכאה השיפוטית לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו, וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג. נקודת המוצא של בית המשפט הייתה בדרך כלל כי המקצועיות של השופט בתור שכזו, הערכים אשר הם חלק מהכשרתו ומכשירותו, התפיסות של שופט בתחום המשפט ובכלל זה השאיפה המתמדת להינתקות מהשפעות פסולות שהסביבה מולידה, כל אלה מונעים קיומה של אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה.

· ע"פ 6752/97 פרידן: לא הרי הדיוט כהרי שופט מקצועי. השופט, אשר השפיטה היא מקצועו ויעודו, מחנך עצמו ומפנים בתוכו את היכולת להבחין בין מידע קביל לבין מידע שאינו קביל. הוא מסוגל לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השימוש בה במשפט. על כן נעשה משפט על ידי שופט מקצועי ונראה כי יעשה צדק על ידו גם אם הוא מקבל מידע שאין לקבלו, שכן הקהילה הישראלית מודעת למקצועיותו זו של השופט. עם זאת, יש גבול למידת ההישענות על מקצועיותו של השופט. לעתים המידע המתקבל הוא כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו, וגם אם שופט פלוני יוכל למידע זה, אין זה ראוי, מבחינתה של שיטת המשפט הישראלית, להעמידו במבחן זה, שכן לא נראה שנעשה צדק.

נקודת המוצא והנחת היסוד הינה, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול השופט. עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים וחריגים, שבהם "המסה" של הראיות הלא קבילות אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו. גדר הספיקות הוא תמיד אם בנסיבות העניין, עניין לנו במידע לא קביל ששופט מקצועי יוכל "להתגבר" עליו, תוך שיעשה משפט ויראה שנעשה צדק, או שיש עניין לנו "במסה" כה כבדה של מידע לא קביל, עד שיש בכוחה להכריע גם את השופט המקצועי, או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה. מטבע הדברים, שעניין זה משתנה מעניין לעניין. כך, למשל, פסקתי כי אין בידיעתו של שופט על עבר פלילי, בשל שפיטתו של אותו נאשם עצמו, כדי להביא לפסילת השופט.

· ע"פ 6751/98 חן: פסילת השופט לאחר שהוגשה חוות דעת פסיכיאטרית – ראשית המידע שהובא לידיעת בית המשפט אינו בגדר "שמועה" סתם או אמירה בעלמא מפי הדיוט. המדובר בחוות דעת מקצועית שניתנה במסגרת תכתובת בין אנשי מקצוע, שנית – בנסיבות שנוצרו יוכרע ההליך על בסיס הכרעה בין הגרסאות העובדתיות הנוגדות של המערער והמתלוננת – וממילא מהווה סוגיית אמינותו של המערער רכיב עיקרי בהכרעה. כך שהקביעה כי המערער הוא "שקרן פתולוגי" נוגעת לבסיס המחלוקת שביסוד התיק. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והורה על פסילת השופטת

פרשת הבלוגרים: הפרוטוקול "המחורר" בדיון בקשת פסילת השופט אברהם הימן ובירור הנציב

23.12.2018 – רבות דובר על חשיבות ניהול פרוטוקול תקין של דיון בבית משפט לשמור על זכויותיהם וכבודם של בעלי הדין. חוק בתי המשפט סעיף 68.א קובע: "בדיון בבית משפט ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט".
בדיון בקשת פסילת השופט אברהם הימן על פי בקשת לורי שם טוב התברר כי חלק מדבריה של שם טוב הושמטו מהפרוטוקול הואיל והקלדנית לא שמעה אותה. בשל כך הוגשה תלונה נגד שופט המחוזי תל אביב אברהם הימן.
בתלונה נטען כי שם טוב בהיותה עצירה ומייצגת עצמה עמדה במהלך הדיון בין שני מאבטחי שב"ס בתוך תא שדפנותיו מזכוכית בגובה כ- 1.8 מטר. קולה של שם טוב צלול חד וברור. בתחילת הדיון התברר כי הקלדנית אינה שומעת את דבריה של שם טוב ולכן הוחסרו בפרוטוקול מילים וקטעים מדבריה. ניתן לראות מילים חסרות בפסקה ראשונה בעמ' 1 (מצורף הצילום לעיל). המילים החסרות סומנו בנקודות. דבריה של שם טוב נרשמו בפרוטוקול בצורה לקויה. עוד נטען בתלונה כי שם טוב לא קיבלה יומה בבית המשפט.
הנציב דחה התלונה וקבע כי השופט פעל כשורה.

מצורפים:
– קטע הפרוטוקול המחורר מ"ת 14280-04-17 שופט אברהם הימן מיום 26.10.2018 – קטע מילים חסרות סומן במרקר צהוב.
– החלטת נציבות תלונות הציבור על שופטים על הפרוטוקול ה"מחורר" של השופט אברהם הימן מיום 26.11.2018 בדיון בקשת פסילתו.

החלטת הנציבות תלונה נגד הימן - 853-18פרוטוקל בקשת פסילת הימן 26.11.2018

פרשת הבלוגרים: השופט אברהם הימן דחה בקשת פסילתו

בתאריך 26.11.2018 התקיים דיון בעניין בקשת נאשמת 1 לורי שם טוב לפסילת השופט אברהם הימן.

לצפייה בפרוטוקול והחלטה מ"ת 14280-04-17 מה- 26.11.2018 הקלק כאן
שם טוב טענה כי השופט הימן התבטא באופן חריג כנגדה והשווה אותה לזונה ואפיקורסית והתעלם בפגיעות חוקתיות בה ובילדיה על ידי הפרקליטות בדרך של פגיעה חמורה בפרטיות וצווים שיפוטיים פסולים טכנית ומהותית.
השופט הימן דחה בקשת הפסילה. בתואנות שונות ולא משכנעות. לדוגמא הימן טען כי עניין הפגיעה בפרטיות שם טוב וילדיה ואי חוקיות הצווים השיפוטיים מקומם להתברר במשפט העיקרי.
השופט הימן שגה בטענת אי חוקיות הצווים. בבקשת הפסילה נטען כי: "השופט אברהם הימן לא נתן דעתו על כך שהפצת מסמכים אישיים של המבקשת ומשפחתה, וצווים שיפוטיים פסולים בחומר הראיות פוגע בזכותה וזכות ילדיה כאדם לכבוד, חירות, פרטיות, צנעה וקניין, זכויות שנקבעו כזכויות יסוד בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
כלומר מדובר בפגיעות חוקתיות חמורות בשם טוב וילדיה שכל שופט בחברה דמוקרטית חייב לתת דעתו ברגע שהוא נחשף להם או דן בהם ולא רק השופט במשפט העיקרי.

מצורפים צילומי פרוטוקול והחלטת השופט הימן.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004

פרשת הבלוגרים: לורי שם טוב הגישה בקשה משופט המעצרים אברהם הימן שיפסול עצמו מלדון בעניינה

19.11.2018 – שם טוב טוענת כי השופט הימן אינו מסוגל לשפוט אותה. והראיה התבטאויות לא ראויות של השופט הימן כנגדה, חסרות כל בסיס עובדתי וראייתי שנאמרו מול קהל בית המשפט, בפרוטוקולים ובהחלטות . שם טוב טוענת כי מדובר בהתבטאויות שמקומן אינו בבית משפט בחברה דמוקרטית. יש לזכור כי חזקת החפות עומדת לשם טוב, ויתרה מכך התבטאויות השופט הימן רחוקות לחלוטין מכתב האישום.
ב- 26.10.2017 הקריא השופט הימן קטעים מהחלטתו למעצר שם טוב עד לתום ההליכים (מ"ת 14280-04-17, עמ' 306 שורה 25) וצטט משל מספר משלי בהקשר שם טוב: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ג) .

שם טוב טוענת כי השופט הימן ברמיזה או במשל הציג אותה כ"זָרָה" במובן ספר משלי: נכריה, אישה מופקרת, אשת זונים ואפיקורסית גורמת למוות, שאסור כי תבוא במגע עם קהל ישראל. "זָרָה" ע"פ ספר משלי הוא הרוע בהתגלמותו. עוד טוענת שם טוב כי מעבר ללשון מדובר בהטרדה מינית, והסתה לאלימות נגדה.
האישה ה"זרה" בספר משלי מיוחסת לפיתוי, זנות, אפיקורסיות, וגורם למוות. ראו (משלי ב, טז): "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ. כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" , וראה גם: (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה… וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ… אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת".

אפיקורוס ע"פ האמונה היהודית הוא אדם המפקיר ומבזה את התורה ולומדיה ודינו: פסול לעדות, אסור להחזיר לו אבדה, שחיטתו נבלה כשחיטת גוי, אסור לספר עמו ולהשיב עליו תשובה כלל, אין מקבלים אפיקורוס בתשובה לעולם, אפיקורוס שמת אין קרוביו מתאבלים עליו, אין לו חלק בעולם הבא, ספרי תורה תפילין ומזוזות שלו יגנזו, אפיקורסים הם מאלה שמורידים אותם לבור ולא מעלים אותם מהבור.
שם טוב מעולם לא עסקה בזנות ומעולם לא גרמה למוות או נזק פיסי, נפשי או כלכלי לאדם כלשהו. נהפוך הוא, שם טוב הנה עיתונאית המשמשת קול שופר לזעקתם של אנשים שאין להם מנחם בחברה הישראלית הנפגעים קשות מידי יום.

הצגת שם טוב כאובססיבית

ב- 14.04.2018 פרסם השופט הימן החלטה (מ"ת 14280-04-17) בעניין מעצר לורי שם טוב. השופט הימן כתב על שם טוב: "שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגענית בעתיד, שכן למשיבה 1 יש נטייה להתנהלות אובססיבית, אגרסיביות, וחסרת גבולות…" (עמוד 2).
שם טוב טוענת כי אלו מונחים, מעולם הפסיכיאטריה שאינם נסמכים על שום חוות דעת פסיכיאטרית ואין להם שום קשר אליה. לדוגמא "אובססיה" היא הפרעה טורדנית כפייתית המכונה באנגלית Obsessive-compulsive disorder – OCD. אדם עם OCD יכול לחשוב ללא הפסקה שהוא יכול לקבל מחלה מחיידקים ויחשוב ללא הפסקה שהוא עומד להדבק או להדביק אחרים. אדם יכול לחשוב בצורה אובססיבית שהוא קיים יחסי מין עם בן משפחה קרוב למרות שהוא יודע שזה לא נכון ולא יקרה בעתיד. בדרך-כלל אובססיות מלוות בתחושות של פחד, אשמה או ספקות.
לשם טוב אין מחשבות כאלו ומעולם לא היו. בפני השופט הימן או קצין המבחן לא הוצגה שום חוות דעת פסיכיאטרית הואיל ואין כזו והואיל ואין לשם טוב הפרעות כאלו שהשופט הימן וקצין המבחן מייחסים לה.
שם טוב טוענת עוד כי תסקיר המבחן אמור לכלול את נסיבותיה האישיות של הנבחנת כגון מצבה הסוציו אקונומי הקשה, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם. תסקיר המבחן אינו אמור להוות "בנק הכפשות" נגד הנבחנת.

בבקשת הפסילה הועלו עילות נוספות.

הדיון בעניין בקשת הפסילה נקבע ל- 26.11.2018 בשעה 12:00 בבית משפט מחוזי תל אביב בפני השופט הימן.
מצורף צילום העמ' הראשון בבקשה והחלטת השופט הימן למועד הדיון.

Document-page-001

פרשת הבלוגרים: הנשיאה אסתר חיות החליטה שלא לפסול את השופט נעם סולברג מלדון בהארכת מעצרה של לורי שם טוב

העיתונאית לורי שם טוב העצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים נגד עובדי ציבור שלטענת הפרקליטות ביצעה, הגישה בקשה לפסול את סולברג מלדון בדיון הארכת מעצרה בחמשה חודשים שאמור להתקיים ב- 09.10.2018 בעקבות התבטאות חריגה בהחלטה בעניינה במרץ 2017. בסעיף 9 בהחלטה בש"פ 1999/17 כתב סולברג: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה 3-4), שמשמעותו לא להתפתות אחר דברי החלקות של אישה נכריה זונה אפיקורסית כי סופו של המתפתה מר כלענה וחד כחרב פיות.

להורדת / צפיה בפסק דין הנשיאה חיות על פסילת השופט נעם סולברג הקלק כאן

שם טוב טענה בבקשת הערעור כי דעתו של סולברג ננעלה ולכן אינו כשיר לשפוט בעניינה, והראיה ההתבטאות החמורה נגדה. עוד טענה שם טוב כי מי שהתבטא כך כבר לפני 20 חודשים איננו יכול לשפוט בנפש חפצה ובניטרליות.
האישה ה"זרה" בספר משלי מיוחסת לאישה נכריה, פיתוי, זנות, אפיקורסיות, וגורם למוות. ראו (משלי ב, טז): "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ. כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" , וראה גם: (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה… וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ… אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת".

חיות דחתה הערר בתואנה כי "המערערת הציעה פרשנויות שונות לציטוט מספר משלי, אך לא הצביעה על כל חשש ממשי לקיום משוא פנים של המותב כלפיה".

מצורפת החלטת הנשיאה אסתר חיות על בקשת פסילת השופט נעם סולברג ע"פ 6885/18 מיום 07.10.2018 .

Document-page-001
החלטת הנשיאה אסתר חיות על בקשת פסילת השופט נעם סולברג ע"פ 6885/18 מיום 07.10.2018 .

Document-page-002Document-page-003

הנשיאה אסתר חיות דחתה בקשת פסילת השופט בני שגיא

11.01.2018 – הנשיאה אסתר חיות דחתה בקשת פסילת השופט בני שגיא לשפוט הבלוגרים למרות מילים מרות כלענה וחדות כחרב פיות שנכתבו עליו באתרים המיוחסים לבלוגרים.
הנימוק של חיות היא המקצועיות של השופטים למרות המילים הבוטות שנרשמות נגדם באתרים. נשאלת השאלה מדוע אם כך משתמשת מערכת המשפט פעם אחר פעם בביטוי מילים מרות כלענה חדות כחרב פיות כעילה מרכזית להמשיך לעצור את הבלוגרים על שכתבו נגד שופטים בעוד השופטים אינם מושפעים ממילים אלו?
הנשיאה חיות הגיבה לבקשת הפסילה שהוגשה ב- 10.01.2018 עוד באותו יום כעבור מספר שעות. מהירות התגובה של חיות מצביעה אולי על רצונה של מערכת המשפט לסיים משפט פרשת הבלוגרים במהירות האפשרים עקב חשיפת ריבוי המחדלים של הפרקליטות ובתי המשפט הנחשפים בפרשה. החל מריבוי הוצאת צווי חיפוש לקויים ולא חוקיים, חיפושים בדברי מחשב ומסמכים ללא עדים בניגוד לחוק, הארכת החזקת רכוש תפוס במעמד צד אחד, בניגוד לחוק, הארכות מעצר שאינן קבועות בחוק לתקופות ארוכות כגון מעצר בינייים, מעצר עד לקבלת החלטה אחרת ועוד מחדלים רבים אחרים.
החלטת השופטת אסתר חיות ע"פ 318/18 מה- 10.01.2018
Document-page-001Document-page-002

 

Document-page-003

שופט עלאא מסארווה – בקשת פסילה מלדון בתיק בנימוק שדעתו התגבשה קודם לדיון

עלאא מסארווה - גיבש עמדה טרם הדיון?
שופט עלאא מסארווה – גיבש עמדה טרם הדיון?

19.06.2016 – מדובר בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב – יפו השופט עלאא מסארווה מיום 16.6.2016 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. בקשת הפסילה בגין שדעת השופט עלאא מסארווה התגבשה טרם הדיון.

לצפייה / הורדת החלטת הנשיאה מרים נאור הקלק כאן

נגד המערער פלוני הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש חורג בנכס,  (להלן: הליך כתב האישום). לנוכח ספקות בנוגע לכשירותו של המערער לעמוד לדין, ביקשה המשיבה (הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב) להגיע להסכמה שלפיה במקום כתב האישום יינתן צו הפסקה מנהלי לשימוש החורג בנכס לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965.

בדיון ביום 7.4.2016 במסגרת הליך כתב האישום קבע השופט עלאא מסארווה כי אין מניעה עקרונית להגשת צו הפסקה מנהלי בענייננו (שהתבקש ע"י המשיבה). אף שהסכמה כאמור בין הצדדים טרם הושגה, מכל מקום התבקש על ידי המשיבה צו הפסקה מנהלי,

בדיון שהתקיים ביום 13.6.2016 במסגרת הליך צו ההפסקה, ולאחר שהשופט החליט לדחות את טענות הסף שהעלה ב"כ המערער נגד הצו (הגנה מן הצדק ושיהוי), ביקש ב"כ המערער כי השופט עללא מסארווה יפסול עצמו מלדון בהליך, וזאת בנימוק שדעתו של השופט כבר התגבשה קודם לדיון.

לטענת ב"כ המערער, כבר בדיון ביום 7.4.2016 שבו אושרה עקרונית הגשת בקשה לצו, גיבש השופט עמדה שלפיה תידחה טענת שיהוי נגד הבקשה. זאת למד ב"כ המערער מדבריו של השופט שלפיהם "אכן בהחלטתי מיום 7.4.2016 לא התייחסתי לטענת פוטנציאלית עתידית בדבר שיהוי, ואולם כאשר ידוע לצדדים כי מדובר בחלוף זמן, הרי שעניין השיהוי שנטען היום, היה ידוע היטב לסנגור למקרא החלטתי מיום 7.4.2016 ". לטענת ב"כ המערער, נקיטת עמדה על ידי השופט המצביעה על נטייתו להכריע בהליך, מהווה עילת פסלות.

מאמירתו של השופט ניתן להסיק כי טענת השיהוי שהדיון בה התקיים במסגרת "הליך ההפסקה" שהתקיים ב- 13.04.2016 לא היתה מקובלת עליו עוד מיום 7.4.2016 במסגרת "הליך כתב האישום".

הנשיאה מרים נאור דחתה את הערעור בנימוק ש"הבעת עמדה לכאורית" – תוך שבית המשפט פתוח לאמץ דעה שונה – אין כדי לגבש עילת פסלות.